אנחנו ערוכים לכמה חופשים גדולים קשוחים. כשהילדים עוד קטנים וכל יום המטרה היא לעבור את היום. השנה גם יש את הקורונה ברקע וזה קצת משנה את התמונה. נתחיל בזה ששנת הלימודים התחרבשה לגמרי כבר במרץ, והילדים היו בחופש גדול ואינטנסיבי של חודשיים שנגמר במאי. אח"כ היה חודש גשר של איכשהו מסגרות, שבו התבעסנו לשלוח את צ'ופו לגן וסער היה חוזר הביתה ב1300 (מה חוזר? היינו צריכים ללכת להביא אותו מהבי"ס - סחבקונים שכמותנו) ואז מנסים לעבוד תו"כ שהוא בבית מנסה לאפשר לנו לעבוד. לפחות היתה איזה קיטנה או סוג של בי"ס של החופש הגדול ביולי, אבל אי אפשר להגיד שהילדים ראו יותר מידי מסגרת. ובסוף יולי גילינו שחופשת הקיץ מתחילה מוקדם מהמתוכנן, ובתור גיבושון, אנחנו נבלה אותם בבידוד בין 4 כותלי ביתנו, ו4 כותלי בית העץ המאמם שלנו. ייאאייקס!
חזרנו לימי הסגר העליזים, שכמו שכבר ציינו דווקא הפתיעו לטובה. אבל הפעם, אין יציאות מהבית לצורך טיולי אופנים, ותצפיות מדעיות על אוכלוסיות הטרקטורים של עתלית, יש לחץ בעבודה, חם לאללה בחוץ (זא בגינה) וצ'ופו הגיע לגיל שמטבח פלסטיק זה לתינוקות - הוא רוצה את הדבר האמיתי! כל יום! כל הסירים! כל הכפות, תרוודים, מחצלות של סושי ומה לא! בכל הבית! על הספות החדשות! ונראה מישהו אומר לו לא.
הפעם סער לא ניגן מבוקר עד ערב, אבל לפחות ליאת השכנה הביאה לנו מלאאאא ספרים שהוא אוהב לקרוא. קוקה יכולה לשבת ולשחק משחקי דמיון עם הבובת שמקיימות שיחות אין סופיות אחת עם השניה (תודה לאל שלא איתנו - כי זה ליטרלי אין סופי), וצ'ופו - טוב, מישהו צריך לעשות באלאגן. לפחות הוא בגיל שיש עדיין שנצים. רק חבל שספציפית הילד הזה - פחות מתחבר לעניין. בעעעעע
הבידוד היה בסדר יחסית. הכי קשה היה לבובב, שלא יכול להיות במקום אחד יותר מידי זמן, ובלי ים\גלישה שבועיים (שמה שהחזיק אותו שפוי זו הפנטזיה על הסאפ החדש שהוא הולך לקנות למיכל ולמשפחה (או כמו שצ'ופו היטיב לומר זאת: לאבא ולאבא). נשארו 3 שבועות של שכרון חושי(לינג). בניגוד לחופשים אחרים, הפעם אנחנו יותר רגועים ולא מתרוצצים בכל הארץ בין אטרקציות מהבילות כמו תערוכת הפליימוביל, הלגו, הדרדסים, התלת מימד, הקסמים או כל שיט אחר שהמציאו כדי לסחוט מההורים הסחוטים ממילא עוד כסף בתקופה זו של השנה. א. הבנו שזה סתם, הילדים מעדיפים להשאר בבית ולשחק במיליון צעצועים שלהם וב. קורונה. עדיף לא להתקהל. מצד שני, זה שאפשר ללכת לבריכה או לים זה כבר שדרוג ביחס לבידוד. וגם, הגענו לאמצע אוגוסט כמעט ועוד לא היינו בדברים הטריוויאלים עדיין. נקודת פתיחה לא רעה. בגלל שאחרי הבידוד אנחנו הכי "לא חולים בקורונה" שיש, אז גם ההורים מסכימים לקחת ילד או שניים מידי פעם ולנו (יוז'ה ובובב) יוצא מידי פעם לחתור על הסאפ החדש של אבא (ואבא). נחמד. אז קצת בריכה, קצת ים וביניהם יום בבית כזה. לא פשוט, אבל מעבירים את הזמן. כך משכנו עוד שבוע בתוך אוגוסט. נשארו שבועיים. (מתחיל להרגיש כמו שמירה שמנסים לא להסתכל על השעון, וכשנשברים ומציצים, מגלים שעברו רק 10 דקות). אז התחלנו לצאת קצת מהבית. היינו בנחל בצת והיה ממש אדיר. לא שהיה קל להוציא את הילדים מהבית, אבל הטון הלא מתפשר והצגת הטיול כעובדה בשטח עשו, כולל כמות היסטרית של חטיפים שקנינו הקלו על השני שלישים הזכריים של היורשים שלנו לצאת לטיול. לא כך היה עם קוקה שהיינו צריכים לגרור אותה 200 מטר לתוך המסלול על הידיים ואז כשהיא הבינה שהיא תהיה חייבת ללכת אחרינו (לפחות היא הבינה את זה) היא דידתה בצרחות אימים במשך קילומטר וחצי מאחורינו ואחכ היה ממש סבבה :) ראינו מערה, סיפרנו סיפורים, השתכשכנו במים, אכלנו גלידה ובסוף קינחנו במקדונלדס. והילדים היו מאושרים. היה מוש... או כמו שסער אומר "לא כיף בכלל" שזה מעל ומעבר לציפיות.
אי שם באמצע הבידוד סער החליט שהוא מאוד מתגעגע להפלגות. יוני הרגיש שהוא הצליח עם הילד ומייד ארגן הפלגה עם איזה מכר חובל שגם הצליח עם הילד שלו. למורת רוחו של סער, גם שאר המשפחה איכשהו נדחפה לסירה שלו. ההפלגה היתה כמו שסער אמר "כיף" שזה לא פחות ממדהים, וכל מילה נוספת מיותרת.
נשאר לנו עוד שבוע. התכנון הוא בגדול להמשיך כך.
