לא ברור איך נפלנו ככה, זה לא מתאים לנו. אבל היה מוצלח בסה"כ: אף ילד לא צבר אחוזי נכות (אבל גם לא שעות שינה), הבית לא איבד מערכו יותר מידי, וסער אפילו לא אמר שהיה גרוע ושהוא סבל. אולי כי את כל מנת הסבל שחולקה לאירוע הזה קיבלנו אנחנו.
אז מה היה כ"כ קשה?
שעה לתוך האירוע, יוני מכין קרטושקס עם הבנות (שני שלישים מהמוזמנים הן בנות - זה סער הנסיך שלנו), בנות בנות, אבל מתחרעות על הנייר כסף - מורידות גיליון על כל תפוד. יוני רוצה לקדם עניינים, שם פעמיו חזרה אל הבית להביא מצית ומדליק פחמים. מרים את הראש לראות שאפשר להשאיר ככה את ההמולה לכמה שניות ומבין שממש אי אפשר. צ'ופו מטפס על כל גבעת פסולת בניין באזור ובוחר עצים למדורה לפי כמה מסמרים חלודים שיש בהם - דה מור דה מרייר. צועק ליוז'ה שתביא מצית ומחכה 30 שניות - שזה הזמן הסביר לעניין. בינתיים פותח את האלומיניום של תפוחי האדמה כדי לעשות reuse כי נגמר נייר האלומיניום ויש עוד שק תפודים ערומים. מיכל לא מגיעה גם אחרי נצח (4 דקות), וזרובה הולך להבין מה קורה ולהביא מצית בעצמו. צ'ופו בינתיים מקפץ על ההרים ומדלג על הגבעות - שיהיה...
בבית, אין יוז'ה ואין מצית!!!! (מילא יוז'ה - אבל מציתתתתתתת!!!!!). בדיוק יוז'ה מתקשרת - מקרה חירום - העליבו את סיטאר (כן, זה השם שלה) והיא ברחה ומיכל דלקה בעקבותיה (במקום המדורה). נו מילא - איפה המצית? אצלה! באמת מקרה חירום. זה נפתר איכשהו והמדורה נדלקה.
אבל ככה בסל"ד הזה התנהלה כל התוכנית הגרנדיוזית שסער בדה ממוחו הקודח, ואנחנו משום מה לא עצרנו את הקדיחה וזרמנו, אפילו שעדיף לקדוח פה כדי להוציא גז - כי מזה שום דבר טוב לא ייצא. ביום האירוע, זרובה הבין כי יהיה עליו לישון עם כל הג'מעה על הדשא בחוץ ואז נפל האסימון - אנחנו ברכבת שדוהרת לתוך קיר.
התמונה מתהפכת, אנחנו כבר אחרי המדורה, קרטושקעס שאף אחד חוץ מיוני לא אכל (יש פה פיילה במטבח אם מישהו רוצה), מרשמלו שכולם אכלו ופיתות על הסאג' שדווקא היו טובות (נראה לנו). אחרי אחד הסרטים של פוקימון, אחד הילדים היותר טיפוליים רב עם החבר הכי טוב שלו (עאלק) ורוצה ללכת הביתה. יוני בחושיו החדים מזהה הזדמנות ומבקש\מפציר במיכל לקרוא לאמא שלו שתגאל אותנו מעונשו של זה - הילד הזה זכה לכינוי קש, שכן הוא פשוט הקש ששבר את גב הזרובב. מיכל לא חדה מספיק, מסתפקת בהודעת ווצאפ רפה, ועד שהאמא מגיבה הילד רוצה להשאר פה, ינעאל העולם! עכשיו מגיע הקטע הכיפי - כל ילד בוחר איפה הוא יישן. רוצה באוהל, לא באוהל, על הדשא, בית העץ, על הספה - כמה מבחר!!!! טוב, על הפוף. אלה שם. שיט, אין לי איפה לישון, ואין לי שמיכה, ואני רוצה את הכרית שמישהו אחר ישן איתה, והילדים ליטרלי מסתובבים במעגלים סביב עצמם כמו זומבים שחייבים לישון אבל לא ישנים ומעירים את השאר. אם זה קשה להרדים את שלושת הילדים שלך בקמפינג - אז פי כמה קשה להרדים 10 ילדים לא שלך שמתרגשים כי פעם ראשונה שהם ישנים מחוץ לבית. ולצערנו הרב, אנחנו איתם כאן כדי לחוות את זה. יוני במצב קטטוני על הספה בחוץ ומיכל מתלוננת שנמאס לה. מבחינת יוני זה היה מייאש ובלתי נגמר יותר אפילו מהלידה של כל הילדים. מבחינת מיכל - היא אשכרה ילדה את שלושת הילדים אז .... אתם יודעים.
יוני שהסכים לישון עם הילדים התנה את זה בכך שמיכל תעביר לו משמרת של ילדים ישנים, כי הוא אבא, ואבות לא בנויים לדברים כאלה. למשל - במהלך הערב איזה ילדה סיפרה ליוני על זה שגם לה היה דג, והוא לא איתנו יותר ואיך היא אהבה אותו - ויוני שלא ידע מה להגיד, חייך חיוך קריפי ושאל את הילדה (בליבו) למה היא לא מספרת את זה למיכל.
בכל אופן, מיכל הלכה להתקלח והשאירה את יוני עם 3 האחרונים שמסרבים לישון וסער בראשם. ואז, כשיוני מבין שהמפקד מנוטרל כרגע והוא הסגן בתפקיד, הוא יכול לשים לזה סוף. יוני נזכר שבטיולים השנתיים, מאוד הקפידו שכולם יהיו במיטות ולא ידברו, ומדריכי הגדנ"ע הסתובבו בין החדרים והשתיקו כל לחשוש. ושזה היה דווקא נחמד להתחמק מהמדריכים ושבסוף גם נרדמנו. יוני פקד על כל זאטוט לשכב באותו מקום שהוא נמצא ולא להשמיע הגה. הילד אמר שאין לו מיטה - אין בעיה, יש לו מיטה בבית, אנחנו שולחים אותו עכשיו הביתה. וואלה עבד. כולם פשוט נשכבו איפה שהם, ונרדמו, חוץ מסער שגם ככה היה בבית ולכן אי אפשר היה לשלוח אותו . בעעעעע
בכל מקרה, סער ממש נהנה, וגם כל הילדים. זו חוויה של פעם בחיים עבורם - כי אין מצב שאנחנו עושים את זה שוב, ושאר ההורים אפילו לא היו חושבים על לעשות את הטעות הזו.
תכלס, בתחקיר החם שנעשה ישר בסוף האירוע, הבנו שפשוט צריך לעשות את זה בכרמל עם ההורים של הילדים, ומי שרוצה לישון שישאר עם הילדים שלו (ואם אפשר, גם עם הילדים שלנו). אז, בשביל פעם ראשונה - זה בהחלט היה לא פשוט בכלל, אבל יש מקום לשיפור ואולי נשפר זאת כבר ביומולדת של קוקה עוד חודשיים - אם השנה לא נתחפשן ואשכרה נעשה לה איזה יומולדת (כי בשנה שעברה זה לא יצא - טוב, היא כולה ילדה שניה).
אז מה היה כ"כ קשה?
שעה לתוך האירוע, יוני מכין קרטושקס עם הבנות (שני שלישים מהמוזמנים הן בנות - זה סער הנסיך שלנו), בנות בנות, אבל מתחרעות על הנייר כסף - מורידות גיליון על כל תפוד. יוני רוצה לקדם עניינים, שם פעמיו חזרה אל הבית להביא מצית ומדליק פחמים. מרים את הראש לראות שאפשר להשאיר ככה את ההמולה לכמה שניות ומבין שממש אי אפשר. צ'ופו מטפס על כל גבעת פסולת בניין באזור ובוחר עצים למדורה לפי כמה מסמרים חלודים שיש בהם - דה מור דה מרייר. צועק ליוז'ה שתביא מצית ומחכה 30 שניות - שזה הזמן הסביר לעניין. בינתיים פותח את האלומיניום של תפוחי האדמה כדי לעשות reuse כי נגמר נייר האלומיניום ויש עוד שק תפודים ערומים. מיכל לא מגיעה גם אחרי נצח (4 דקות), וזרובה הולך להבין מה קורה ולהביא מצית בעצמו. צ'ופו בינתיים מקפץ על ההרים ומדלג על הגבעות - שיהיה...
בבית, אין יוז'ה ואין מצית!!!! (מילא יוז'ה - אבל מציתתתתתתת!!!!!). בדיוק יוז'ה מתקשרת - מקרה חירום - העליבו את סיטאר (כן, זה השם שלה) והיא ברחה ומיכל דלקה בעקבותיה (במקום המדורה). נו מילא - איפה המצית? אצלה! באמת מקרה חירום. זה נפתר איכשהו והמדורה נדלקה.
אבל ככה בסל"ד הזה התנהלה כל התוכנית הגרנדיוזית שסער בדה ממוחו הקודח, ואנחנו משום מה לא עצרנו את הקדיחה וזרמנו, אפילו שעדיף לקדוח פה כדי להוציא גז - כי מזה שום דבר טוב לא ייצא. ביום האירוע, זרובה הבין כי יהיה עליו לישון עם כל הג'מעה על הדשא בחוץ ואז נפל האסימון - אנחנו ברכבת שדוהרת לתוך קיר.
התמונה מתהפכת, אנחנו כבר אחרי המדורה, קרטושקעס שאף אחד חוץ מיוני לא אכל (יש פה פיילה במטבח אם מישהו רוצה), מרשמלו שכולם אכלו ופיתות על הסאג' שדווקא היו טובות (נראה לנו). אחרי אחד הסרטים של פוקימון, אחד הילדים היותר טיפוליים רב עם החבר הכי טוב שלו (עאלק) ורוצה ללכת הביתה. יוני בחושיו החדים מזהה הזדמנות ומבקש\מפציר במיכל לקרוא לאמא שלו שתגאל אותנו מעונשו של זה - הילד הזה זכה לכינוי קש, שכן הוא פשוט הקש ששבר את גב הזרובב. מיכל לא חדה מספיק, מסתפקת בהודעת ווצאפ רפה, ועד שהאמא מגיבה הילד רוצה להשאר פה, ינעאל העולם! עכשיו מגיע הקטע הכיפי - כל ילד בוחר איפה הוא יישן. רוצה באוהל, לא באוהל, על הדשא, בית העץ, על הספה - כמה מבחר!!!! טוב, על הפוף. אלה שם. שיט, אין לי איפה לישון, ואין לי שמיכה, ואני רוצה את הכרית שמישהו אחר ישן איתה, והילדים ליטרלי מסתובבים במעגלים סביב עצמם כמו זומבים שחייבים לישון אבל לא ישנים ומעירים את השאר. אם זה קשה להרדים את שלושת הילדים שלך בקמפינג - אז פי כמה קשה להרדים 10 ילדים לא שלך שמתרגשים כי פעם ראשונה שהם ישנים מחוץ לבית. ולצערנו הרב, אנחנו איתם כאן כדי לחוות את זה. יוני במצב קטטוני על הספה בחוץ ומיכל מתלוננת שנמאס לה. מבחינת יוני זה היה מייאש ובלתי נגמר יותר אפילו מהלידה של כל הילדים. מבחינת מיכל - היא אשכרה ילדה את שלושת הילדים אז .... אתם יודעים.
יוני שהסכים לישון עם הילדים התנה את זה בכך שמיכל תעביר לו משמרת של ילדים ישנים, כי הוא אבא, ואבות לא בנויים לדברים כאלה. למשל - במהלך הערב איזה ילדה סיפרה ליוני על זה שגם לה היה דג, והוא לא איתנו יותר ואיך היא אהבה אותו - ויוני שלא ידע מה להגיד, חייך חיוך קריפי ושאל את הילדה (בליבו) למה היא לא מספרת את זה למיכל.
בכל אופן, מיכל הלכה להתקלח והשאירה את יוני עם 3 האחרונים שמסרבים לישון וסער בראשם. ואז, כשיוני מבין שהמפקד מנוטרל כרגע והוא הסגן בתפקיד, הוא יכול לשים לזה סוף. יוני נזכר שבטיולים השנתיים, מאוד הקפידו שכולם יהיו במיטות ולא ידברו, ומדריכי הגדנ"ע הסתובבו בין החדרים והשתיקו כל לחשוש. ושזה היה דווקא נחמד להתחמק מהמדריכים ושבסוף גם נרדמנו. יוני פקד על כל זאטוט לשכב באותו מקום שהוא נמצא ולא להשמיע הגה. הילד אמר שאין לו מיטה - אין בעיה, יש לו מיטה בבית, אנחנו שולחים אותו עכשיו הביתה. וואלה עבד. כולם פשוט נשכבו איפה שהם, ונרדמו, חוץ מסער שגם ככה היה בבית ולכן אי אפשר היה לשלוח אותו . בעעעעע
בכל מקרה, סער ממש נהנה, וגם כל הילדים. זו חוויה של פעם בחיים עבורם - כי אין מצב שאנחנו עושים את זה שוב, ושאר ההורים אפילו לא היו חושבים על לעשות את הטעות הזו.
תכלס, בתחקיר החם שנעשה ישר בסוף האירוע, הבנו שפשוט צריך לעשות את זה בכרמל עם ההורים של הילדים, ומי שרוצה לישון שישאר עם הילדים שלו (ואם אפשר, גם עם הילדים שלנו). אז, בשביל פעם ראשונה - זה בהחלט היה לא פשוט בכלל, אבל יש מקום לשיפור ואולי נשפר זאת כבר ביומולדת של קוקה עוד חודשיים - אם השנה לא נתחפשן ואשכרה נעשה לה איזה יומולדת (כי בשנה שעברה זה לא יצא - טוב, היא כולה ילדה שניה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה